דולה: טל אביטל

היי, אני טל. רוב חיי הבוגרים ניהלתי משרדים וצוותים גדולים של עובדים.
המסלול להצלחה היה מבטיח, אך הרגשתי לא מסופקת. לכן, נרשמתי לקורס חובשים במד״א והתחלתי להתנדב
. מיד הרגשתי איך הלב שלי מתרחב ושאני מוצאת את השפיות דווקא בסיטואציות המאתגרות . משם הדרך כבר נהייתה ברורה.

ההחלטה הסופית להפוך לדולה התקבלה כשליוויתי את אחותי בלידה.
ניתנה לי הזכות להיות בפעם הראשונה נוכחת ברגע הכי עוצמתי – הרגע שבו תינוק נולד ונושם את נשימתו הראשונה. בין כל הצירים, הכאבים, הבכי והרגעים הקשים והמורכבים מצאתי את עצמי ברגעי אושר, אופטימיות ותקווה.

הרגשתי חיבור מיוחד לאחותי, לתינוקת ואפילו לעצמי. בנקודה ההיא ידעתי שזה מה שארצה לעשות בשארית חיי.
ההחלטה הסופית התקבלה אחרי שליוויתי את אחותי בלידה. ניתנה לי הזכות להיות בפעם הראשונה ברגע הכי עוצמתי שקיים בכדור הארץ – הרגע שבו בן אדם חדש נולד ונושם את נשימתו הראשונה.
בין כל הצירים, הכאבים, הבכי והרגעים הקשים והמורכבים מצאתי את עצמי גם ברגעי אושר, אופטימיות ותקווה. רכבת הרים של רגשות שאין שני לה. הרגשתי חיבור מיוחד לאחותי, לתינוקת ואפילו לעצמי. בנקודה ההיא הבנתי שזה מה שארצה לעשות כל חיי.